מחבר רבי המכר של הניו יורק טיימס, "אוטופיה לריאליסטים", מגיע טיעון נועז של דניאל ה. פינק וסוזן קיין יוצאת הדופן, לפיו בני אדם משגשגים במשבר וכי טוב הלב והשיתוף פעולה המולדים שלנו היו הגורמים הגדולים ביותר להצלחתנו ארוכת הטווח על פני כדור הארץ. אם יש אמונה אחת שאיחדה את הפסיכולוגים והפילוסופים השמאלניים והימנים, הוגים קדומים ומודרניים, זוהי ההנחה השקטה שבני אדם הם רעים. זוהי תפיסה שמניעה את כותרות העיתונים ומנחה את החוקים שמעצבים את חיינו. ממקיאוולי ועד הובס, פרויד ועד פינקר, שורשי אמונה זו שקעו עמוק במחשבה המערבית. בני אדם נלמדו להיות אנוכיים מטבעם ונשלטים בעיקר על ידי אינטרס אישי. אבל מה אם זה לא נכון? רב המכר הבינלאומי רוטגר ברגמן מספק פרספקטיבה חדשה על 200,000 השנים האחרונות של ההיסטוריה האנושית, כשהוא יוצא להוכיח שאנו בנויים מראש לטוב לב המכוון לשיתוף פעולה ולא לתחרות ונוטים יותר לבטוח זה בזה מאשר לחוסר אמון. למעשה, לאינסטינקט הזה יש בסיס אבולוציוני איתן שראשיתו בתחילתו של הומו סאפיינס. מ"בעל הזבובים" האמיתי, דרך הסולידריות בעקבות הבליץ, הפגמים הנסתרים בניסוי הכלא בסטנפורד ועד לסיפור האמיתי של אחים תאומים משני צידי המלך שעזרו למנדלה לשים קץ לאפרטהייד, ברגמן מראה לנו שאמונה בנדיבות אנושית ובשיתוף פעולה אינה רק אופטימית, אלא ריאליסטית. יתר על כן, יש לה השלכות עצומות על אופן תפקוד החברה. כשאנחנו חושבים על אנשים בצורה הגרועה ביותר, זה מוציא את הגרוע מכל בפוליטיקה ובכלכלה שלנו. אבל אם אנחנו מאמינים במציאות של טוב לב ואלטרואיזם של האנושות, זה יהווה את הבסיס להשגת שינוי אמיתי בחברה - טיעון שברגמן מציג בצורה משכנעת עם חתימתו, כנות מרעננת וסיפור סיפורים בלתי נשכח. רב מכר מיידי של הניו יורק טיימס. הסאפיינס של 2020. הגרדיאן. האנושות גרמה לי לראות את האנושות מנקודת מבט חדשה. יובל נח הררי, מחבר הספר...