במשך 30 השנים האחרונות, הרעיון של ערים כמנועי צמיחה מילא תפקיד מפתח בלכידת דמיונם של מקבלי החלטות ובעידוד השקעות ציבוריות ופרטיות בערים. עם זאת, במקביל, העולם חווה עיור של עוני ואי-שוויון. פיתוח עירוני ותכנון עירוני המתמקדים באידיאל של שיפור התמ"ג לא הצליחו להתמודד עם מצבים של דחיקה ומחסור בערים. למעשה, הם תרמו להעמקת ההפרדה החברתית והמרחבית העירונית. בהסתמך על עבודתם של אמרטיה סן ואחרים מתחום הפיתוח האנושי והדיון על יכולת, ספר זה שואף לגשת לבניית ערים מנקודת מבט של גישת היכולת. מה אם נבין ערים לא כמנועי צמיחה אלא של פיתוח אנושי? מה אם נראה ערים לא כפי שהן, אלא כפי שהן עושות לאנשים ולטבע? אלכסנדר פרדיאני מציג תגובה של יכולת שמתחילה בגינוי הפרות של זכויות אדם, הכרה בסוכנות הקולקטיבית של תושבי העיר וקריאה לפעולות והתערבויות ציבוריות המטפלות בחלוקה לא שוויונית של הזדמנויות ונטל, תוך קידום תהליכים דמוקרטיים לדמיין ולעצב את הערים שאנו מעריכים. 1. לקראת ערים כמנועי פיתוח אנושי. 2. בניית ערים בצדק וגישת היכולת. 3. גורמים לפינויים ורווחתם של תושבים בהתיישבות בלתי פורמלית על קו המים בלאגוס, ניגריה. 4. פרקטיקות, חוויות ותביעות להשתתפות באזור יוסטון בלונדון, בריטניה. 5. שאיפות, דמיון מחדש של התחדשות עירונית בוודסטוק, קייפטאון, דרום אפריקה. 6. יכולות, דיור, אי-חופש באחוזת נובה פרימוורה, סלבדור דה באהיה, ברזיל. 7. הזדמנויות, דמוקרטיזציה של ממשל עירוני באמצעות עמותות תכנון שכונות בקיסומו, קניה. 8. סוכנות שתבעה זכויות באמצעות אכלוס מבנים ריקים במרכז סאו פאולו, ברזיל. 9. מסלולים, חתירה ל"בואן ויוויר" באמצעות תכנון שכונות משתף בקיטו, אקוודור. 10. למידה, הרחבת יכולות.