כדור הארץ, 1000 לפני הספירה. הציוויליזציה האנושית רק החלה להגיע לגבהים שלא הגיעו אליהם עד כה. המצרים, האולמקים, הבבלים, הסינים. גזע של ישויות אלוהיות הדריך את האנושות והגן עליה בעדינות במהלך השנים המעצבות שלה, ומיעוט קטן אך קולני מבין הישויות הללו האמין כעת שהמין האנושי מוכן לתפוס את מקומו ביקום. הם טענו שיש לתת לאנושות את סודות היקום, ולתפוס את מקומה הראוי בין הכוכבים. הם נדחו. אבל קול מתנגד אחד קרא תיגר על השיפוט הזה, והעניק לאנושות את מפתחות הבריאה הפשוטים כמשמעו, ואיתם עיקרון מנחה אחד חשוב ביותר: אל תשתמש במפתח השחור. האנושות לא הקשיבה. כל המציאות התהפכה מבפנים החוצה. הלב הבוער של העולם הפך לשמיים הלבנים והבלתי נגמרים, ומעמקי החלל הבלתי ידועים הפכו לים עצום ומלא כוכבים מתחת. יבשות שלמות צפות כעת בחלל שביניהם, עם ירח או שמש שידריכו אותן. עכשיו, שלושת אלפים שנה מאוחר יותר. השרידים השבורים של האנושות נאחזים בשרידים המנופצים של עולם שבור. הם אינם יודעים דבר על מקורותיהם הארציים. זה כל מה שהם ידעו אי פעם: הרים צפים הם הנורמה. ציפורים-אינטליגנטיות מלמדות אותיות לילדי האליטה. טחב מתפלל לעצים במעמקים האפלים של יערות לא ידועים. נזירים יוצרים קשרים רוחניים עם קופי שלג במקדשים מכוסי קרח. תענוגות לא ידועים נסחרים כמו תבלינים ומטבעות על ידי חוגגים רעולי פנים. מרבה רגליים ענקיים מחפשים הארה בעודם רועים את עדריהם על מרחבים מוכי חול. אנשים מכל הסוגים עובדים ומשחקים וסוחרים ברחובות המטרופולין המעופף של הארק, בעוד פושעים מתים תלויים בשלשלאות שמתחת אבל יש מעטים שמשתוקקים להיות חלק ממשהו גדול יותר. הם יודעים בליבם שעולמו אינו לגמרי בסדר, כמו חלום שממנו הם מקווים להתעורר. הם נקראים סקייבורן, ויש להם יכולת מוזרה לתמרן באופן מודע את האור מלמעלה, ולהשתמש בו כדי לתדלק כוחות יוצאי דופן. בעולם שמעולם לא נועד להיות, השמיים הללו נועדו למשהו גדול יותר. רק הם יכולים להתרומם ולהפוך לגיבורים מתחת לאור היתר הבלתי נגמר.